Episode Details

עמרי מרכוס הוא תסריטאי, אסטרטג תוכן ומרצה; מלמד בסם שפיגל קורס ליוצרים על שימוש בבינה מלאכותית, מעביר סדנאות ליוצרים בכירים ומלמד בזום כותבים אמריקאים זוכי אמי ואוסקר (!). ב־11.10 ישתתף הוא בכנס Intent של פורטפוליו, טאבטאבטאב ו־open, שייערך בבית ליסין, ויעזור לנו להכריע האם אפשר להגיד היום משהו מקורי.

״הבינה המלאכותית נותנת לך אשליה שאתה יכול לייצר המון המון תוכן. מה שנורא זול זה היצירה, אבל מה שנורא יקר זה השיפוט״. לדבריו, זו גם נקודת המפנה של העידן החדש: המעבר מלהיות יוצר ללהיות אוצר. לאחרונה, לדוגמה, ביקש מצ׳אט gpt למפות יותר מ־20 שנה של הדרייב והג׳ימייל שלו, וקיבל 49 עמודים שסרקו למעלה מ־6,700 פריטים מאז 2003 וזיהו את הדפוס שליווה אותו לאורך כל הקריירה: החיבור בין טכנולוגיה לתוכן.

את המתודה שלו הוא מסביר דרך ״מודל שלוש הקומות״ (תנסו להתרכז): בקומה הראשונה אוספים את כל המידע על הנושא, מראיינים את עצמך בעזרת הבינה ונועלים את הכל ב״גן סגור״ שלא מאפשר הזיות; השנייה היא ״בית מלאכה סינתטי״ של מומחים שמכסים את החסרונות של היוצר; והשלישית היא קבוצת מיקוד סינתטית, הבאפר שמחליף את המפיק או הקהל. כך, לדוגמה, הוא בדק ספר מול קבוצת מיקוד של ארבעה תחקירנים (סינתטיים) מערוץ 14, כדי לאתר בו מוקשים.

עוד לפני שהפך ל״בינרקומן״ (מילה שהמציא, בסיוע הבינה, כמובן), עבד בין השאר בקמפיין של מרצ, שבו הוחלפו תמונות הטינדר של העובדים בסלוגנים של המפלגה והותקנו בווייז שני נרטורים – ניצן הורוביץ לשמאלנים ומירי רגב לימנים. הוא היה גם שותף ליצירה של אפליקציית ליקוק־המסך אחרי בחירת טראמפ, שגרמה ללא מעט אמריקאים ללקק (ליטרלי) את הטלפון שלהם.

דווקא בעבודה עם החסר, שאפשר להבחין בה עכשיו בתערוכה של נומה בר במוזיאון תל אביב, הוא רואה אתגר אפשרי: ״אני לא יודע אם הבינה המלאכותית אי פעם תדע לעשות את זה״. אנחנו מחזיקים אצבעות (או משהו).

-

כנס intent, פרטים וכרטיסים: https://www.intent.co.il