Episode Details

לקט שיחות בענין החיוב לסיים בדבר טוב: 1) מבואר בשער הכולל שסיום פרק ה' דמס' אבות הוא באמת ב"בן מאה כאילו מת וכו'", וזה שמסיימים במשנה שלפנ"ז "לפום צערא אגרא" הוא בגלל החיוב לסיים בדבר טוב. אבל בסדור אדה"ז הסיום הוא ב"בן מאה וכו'", כי הרי לא מסיימים בזה אלא באמירת "רבי חנניא בן עקשיא אומר וכו'". 2) זה שבהתוועדות הקודמת כשדובר ע"ד החיוב לסיים בדבר טוב בקשר למשנה "לפום צערא אגרא", לא הזכירו את המשנה בסיום מס' כלים "אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה?" – כי שם יכלו לומר שזה רק 1) ענין של "אשריך" ולא חיוב, 2) כדי לתקן את ה"נכנסת בטומאה". ולכן הביאו אז מד' פסוקים שונים בתושב"כ כדי להוכיח שזה חיוב בכל מקום. 3) כל ענין בתורה הוא "תורה", אעפ"כ הדין הוא שיש לסיים בדבר טוב, ובשביל זה לפעמים חוזרים על פסוק שלפנ"ז בין הקריאה (של מפטיר) והברכה וכו'. 4) סיום מס' כתובות (לאחרי שמביא כמה ענינים בלתי רצויים שיהיו ב"דור שבן דוד בא") הוא "עתידין אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות וכו'", ואי' בתוס' שזהו "לפי שרוצה לסיים בדבר טוב"; יש לסיים איזה ענין שיהי' בדבר טוב – "אין טוב אלא תורה", וה' בעצמו, ש"מגיד דבריו ליעקב וגו'", יסיים את הגלות בדבר טוב – בגאולה האמיתית והשלימה, וגם בגלות גופא – כמו שכל דבר ומסכתא צריך לסיים בדבר טוב – יסתיים כל "מסכתא" ויום של כל יהודי – בטוב כפשוטו!

1) משיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשל"ט. 2) ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ בשלח, י"ג שבט ה'תשל"ט. 3) משיחת יום ד' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ב. 4) ג' חלקים משיחת אור ליום ו' פ' מצורע, י"א ניסן ה'תשל"ג.

A collection of sichos regarding the obligation to conclude with something good: (1) In Mishnayos, Chapter 5 of Pirkei Avos concludes with, “According to the pain is the reward,” whereas in the Alter Rebbe’s Siddur, it concludes with “…Five years is the age for the study of Scripture…A hundred-year-old is as one who has died…” The Shaar Hakollel explains that the way it appears in the Alter Rebbe’s Siddur is correct, but it appears differently in Mishnayos is in order to conclude with something good (whereas in the Siddur that concern is not present because in any case one follows Pirkei Avos with “Rabbi Chananya ben Akashya says…” (2) In the previous farbrengen, when discussing the obligation to conclude with something good (in connection with the Mishnah “According to the pain is the reward”), I did not mention the Mishnah at the end of Masechta Keilim (“Fortunate are you, Keilim, that you entered in impurity and exited in purity”) because in that Mishna it could be argued that (a) the expression “Fortunate are you” does not connote an obligation, and (b) perhaps it was only necessary there to conclude with something good (“exited in purity”) in order to correct the negative (“entered in impurity”). Instead, I cited four different verses from the Written Torah, to prove that concluding with something good is an obligation that applies everywhere. (3) The rule is that in Tor