Episode Details
Back to Episodes
תניא, י"ב אייר, שנה פשוטה
Published 1 month ago
Description
התניא היומי ליום רביעי, י״ב באייר ה׳תשפ״ו (29 באפריל 2026). סיום פרק מ"ו בתניא מבאר את הפסוק "ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך". רבנו הזקן מסביר כי גם בזמן הגלות, כשיהודי מרגיש כ"בהמה" ללא דעת והרגשה פנימית של קדושה בשעת קיום המצוות, עצם הייחוד של נפשו עם אור אין סוף מתקיים בשלמות. החומר והגוף יכולים למנוע רק את ההרגשה של הייחוד (יראה ואהבה גלויות), אך לא את עצם הייחוד. מכאן מובן חומר העונש על איסורי שבת וחמץ השווה לכל נפש, שכן קדושת השבת מאירה בנפש בור ועם הארץ ממש כבנפש הצדיק. השימוש בלשון רבים "בהמות" מרמז על כך שדווקא העבודה שלמטה מן הדעת ("בהמה" תחתונה) מתחברת לבחינת "בהמה רבה" – דרגה אלוקית שלמעלה מן הדעת (שם ב"ן), שכן לגבי הקדוש ברוך הוא, גם החכמה העליונה נחשבת כעשייה גופנית.