Episode Details
Back to Episodes
תניא, ט"ו ניסן, שנה פשוטה
Published 7 hours ago
Description
התניא היומי ליום חמישי, ט״ו בניסן ה׳תשפ״ו (2 באפריל 2026).
בהמשך הפרק, מסביר אדמו"ר הזקן כי כאשר אדם לומד תורה ומתפלל בכוונת "לשמה", הכוונה (האהבה והיראה) משמשת ככוח המעלה את האותיות הגשמיות של הדיבור אל העולמות העליונים (יצירה או בריאה). שם, בעשר הספירות, מאיר רצון השם בגלוי, הארה שאינה יכולה להתגלות בעולם הזה הגשמי עד לעתיד לבוא. המשל לכך הוא הכנפיים ("גדפין") של העוף: כשם שהכנפיים אינן עיקר חיותו של העוף אך הן הכרחיות כדי שיגביה עוף, כך האהבה והיראה אינן עיקר המצווה עצמה (שהיא המעשה והדיבור), אך הן אלו המאפשרות להן "לפרוח" ולהתעלות למקום שבו מתגלה הייחוד העליון. בתוך כך, מובא בהגהה כי חלקי התורה השונים (מקרא, משנה, תלמוד וקבלה) פועלים את המשכת אור האין-סוף בדרגות שונות של התפשטות בעולמות אבי"ע.