Episode Details

Back to Episodes

פרופ' דינה פורת: בין מצוות ה"זכור" לבין היכולת להשתקם

Published 2 months, 2 weeks ago

Description

ד"ר מיכאל מירו משוחח עם דינה פורת פרופ' אמריטה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויועצת אקדמית בכירה, יד ושם:

1. הפרדוקס של אבא קובנר: עבר בשירות העתיד

במוקד השיחה עומד ציטוט מטלטל של אבא קובנר, ניצול שואה, משורר ומנהיג פרטיזנים:

"אותי מעניין העבר לא באשר הוא עבר, אלא באשר יש בו חומר לבניין חיים יהודיים עתידיים."

הקונפליקט: מצד אחד, העם היהודי מצווה ב"זכור" – חובה לתעד כל פרט ודקדוק. מצד שני, קובנר טוען כי התמקדות יתר בעבר "כפי שהיה" עלולה למנוע מהניצול ומהעם את היכולת להחלים ולבנות חיים חדשים.

2. "הקליפה" של אהרן אפלפלד

פרופסור פורת מביאה את תובנותיו של הסופר אהרן אפלפלד בנוגע לעדויות ניצולים:

העדות כקליפה: אפלפלד טען שהעדויות הכתובות והמוקלטות הן רק ה"קליפה" החיצונית.

התוך הבלתי ניתן לתיאור: האמת הפנימית, עומק ההשפלה והזוועה, לעולם לא ייאמרו במלואם. הניצולים מגנים על עצמם ועל שומעיהם מפני התהום.

הנתונים המפתיעים: למרות חשיבות התיעוד, רק כ-12% מניצולי השואה בישראל בחרו לתת עדות רשמית ביד ושם (לפני מבצע התיעוד של שפילברג). הרוב המכריע בחר בשתיקה ככלי הישרדותי.

3. מחיר הזיכרון: פתיחת פצעים

פורת משתפת שני סיפורים אישיים ממחקריה:

חבורת הנוקמים: בראיון עם ניצול בן 100, שאילת פרטים טכניים גרמה להתמוטטות רגשית ולזעקות שבר על בני משפחתו שנרצחו. פורת מתארת זאת כ"קילוף חומות ההגנה" שפגע בשגרת חייו של הניצול.

הנער מטרבלינקה והכלב: ניצול שסיפר בבכי על חודשים שחי במלונה עם כלב ואכל מצלחתו, התקשר בלילה וביקש למחוק את הקטע. הבושה והרצון להיראות "אנושי" בעיני ילדיו גברו על הערך ההיסטורי של העדות.

4. ההיבט הלאומי והחינוכי: רואנדה וישראל

השיחה מתרחבת מהמישור האישי למישור החינוכי והמדיני:

לקחי רואנדה: בביקורה ברואנדה (28 שנים אחרי רצח העם), מורים מקומיים שאלו את פורת מאיזה גיל כדאי לחשוף ילדים לזוועות. המסקנה המשותפת: אסור ללמד את כל הפרטים בגיל צעיר כדי לא לכבות את האמונה בעתיד ובאדם.

השבעה באוקטובר ו"סרט הזוועות": פורת מקשרת זאת להחלטה לא להקרין לציבור הרחב את הסרט המתעד את מעשי חמאס. הסיבה היא "חוסר היכולת לבלוע" את הרוע המוחלט – הזיכרון המפורט מדי עלול לערער את הנפש הקולקטיבית ולמנוע שיקום.

5. סיכום ומסר: "חפים מחטא ונקיים מבושה"

אבא קובנר ביקש לבנות "יהודי חדש" שאינו מתבייש בעברו. המסר העולה מהפודקאסט הוא:

זיכרון סלקטיבי כהגנה: הזיכרון האנושי בנוי עם מנגנוני סינון שמאפשרים המשכיות.

ידיעת הרוע מול בניית הטוב: עלינו לדעת שהרוע קיים (כמו באמנת חמאס), אך לא לתת לו להשחיר את כל עולמנו.

תקווה ופיוס: דוגמת רואנדה מראה שגם לאחר הזוועות הגדולות ביותר, חברה חייבת למצוא דרך להניח את האמת על השולחן ולהמשיך הלאה בבניית העתיד.

"אנחנו צריכים כעם לזכור, אבל לבנות תקווה."

ערוץ בספוטיפיי ואפל פודקסט:

⁠https://360tau.com/Future_Spotify⁠

⁠https://360tau.com/Future_ApplePodcast⁠

_______________

"תל אביב 360" ערוץ הפודקסטים של אוניברסיטת ת"א

פודקסט המדע הגדול והמגוון בישראל