Episode Details

הוראה ממ"ש בשלישי פ' שמות "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו", שדבר הראשון ש(מסופר בתורה ש)משה רבינו עשה כשגדל הוא - לצאת מבית פרעה, שם לא הי' חסר לו כלום וכו', לחפש אולי יש יהודי שסובל, וכשרואה שיכול להיות שגוי (או "גוישקייט") יכה יהודי (או אידישקייט) מעמיד את עצמו בסכנה לעזור לו וכו'. ויתירה מזו: מתוך כל הששים רבוא מישראל וכו' הנה הוא מעמיד א"ע בסכנה דוקא עבור ה"פחות שבפחותים" שבישראל - שלומית בת דברי (כמובא במדרש), ה"אחת היתה ופרסמה הכתוב"! ו"הוראה הכי נפלאה" שבכל זה.

משיחת מוצש"ק פ' שמות, מבה"ח שבט, אור לכ"ד טבת ה'תש"מ

The verse states in shelishi of parashas Shemos, “Moshe grew and he went out to his brethren and he saw their suffering, and he saw an Egyptian man striking a Hebrew man of his brethren.” That is, the very first thing Moshe Rabbeinu does after growing up is to leave Pharaoh’s palace, where he lacked nothing, etc., to go out and see whether there is a Jew suffering. And when he sees that it is possible for a goy to strike a Jew (or for goyishkeit to “strike” Yiddishkeit), he puts himself in danger to help him. Moreover: Moshe puts himself in danger specifically for a Jew who is on the lowest level, Shlomis bas Divri (as the Midrash says), who was the only “one, and the Torah publicized her.” And all of this serves as a wondrous lesson for every Jew.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Shemos, 23 Teves, 5740