Episode Details

רמב"ם: שלושה פרקים- שלוחין ושותפין - פרקים ב', ג', 'ד. פרקים אלו עוסקים בדיני כשירות לשליחות, הגבלותיה ודיני שותפות. לעניין שליחות, נקבע כי אין עובד כוכבים יכול להיות שליח, ורק בני ברית שהם בני דעת (כולל נשים, עבדים, שפחות) יכולים להיות שלוחים; חרש, שוטה וקטן אינם בני שליחות, ואם המשלח שלח דרכם, הוא נושא באחריות לנזק, אלא אם כן ציין זאת במפורש. שליח שפועל בידיעה שהוא שליח ועובר על דעת המשלח – קניינו בטל; אם לא הודיע שהוא שליח, הקניין קיים והדין הוא בין השליח למשלחו. הסרסור נחשב נושא שכר, וחייב לשלם על הפסד שנגרם עקב שינוי מדעת הבעלים, ונאמן בשבועת שומרים על אונס שאירע. לעניין שותפות, היא נוצרת רק בדרכי קניין רגילות, כגון הגבהת כיס הכסף, ואם לא הוגדר זמן, ניתן לחלוק בכל עת. בעוד ששותפים בנכסים חולקים רווח והפסד לפי כמות כספם אם הכסף לא שימש לסחורה, אם עסקו בו – חולקים בשווה לפי מספר השותפים, ולא לפי גובה ההשקעה. שותפים שהתחייבו ביניהם בזמן קצוב אינם יכולים לחזור בהם ולחלוק עד תום הזמן. כמו כן, בדיני הרשאה (שליחות לדיון בבית דין), נדרש מעשה קניין ("דּוּן וּזְכֵה") כדי שהשליח יחשב בעל דין; הבעל יכול לדון על נכסי אשתו אם יש לו פירות בקרקע, ואדם אינו יכול לכתוב הרשאה על חוב שחברו כפר בו או על תביעת דברים (שבועה), אלא רק על תביעת ממון. הגאונים תיקנו לכתוב הרשאה על הלוואה, אף שאינה ניתנת להקנאה רגילה, כדי למנוע הפסדים.