Episode Details

שיעור החומש היומי ליום רביעי פרשת נח, רביעי ל' תשרי ה'תשפ"ו ( 22 באוקטובר 2025)

לאחר המבול, האל מדבר אל נח ומצווה עליו לצאת מהתיבה יחד עם כל משפחתו וכל החיות, כשהוא מתיר להם מחדש תשמיש המיטה לאחר שהיה אסור בזמן התיבה. נח ובניו יוצאים, והחיות יוצאות "למשפחותיהם", כלומר בהתאם למינים שלהן. מיד לאחר היציאה, נח בונה מזבח ומקריב עליו עולות מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור, ומכאן למדים חכמים כי נח ידע להבחין בין טמא לטהור ואת הצורך בהקרבת קרבנות, כפי שהכניס שבעה זוגות מהם לתיבה. הקרבן מוצא חן בעיני ה', ש"מריח את ריח הניחוח", וה' מחליט שלא יקלל עוד את האדמה ולא ישמיד שוב את כל החי, משום ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", כלומר: האל מבין את יצר האדם, אך למרות זאת הוא מתחייב שהסדר הטבעי של העולם ימשיך להתקיים. האל מבטיח שכל ימי הארץ יתקיימו "זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה" ללא הפסקה (מה שמשתמע כי בזמן המבול כל אלה "שבתו").

לאחר מכן, ה' מברך את נח ובניו בציווי " פרו ורבו ומלאו את הארץ" בנוסף, האל מעניק לאדם מורא וחתית. על כל החיות, ומרחיב את היתר המאכל שניתן לאדם הראשון – כעת מותר להם לאכול כל רמש אשר הוא חי, כלומר בשר (מה שהיה אסור לאדם הראשון), אך זאת תוך איסור אכילת אבר מן החי ואיסור אכילת דם. לבסוף, ה' מטיל את חובת הדין על שפיכות דמים: הוא ידרוש את דם האדם שנשפך הן מידי החיה והן מידי האדם האחר, כולל רוצח במזיד, רוצח בשוגג שלא כיפר (למשל, לא גלה), וכן מי ששופך דם עצמו (מתאבד). העיקרון הוא ש"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", כיוון שהאדם נברא בצלם אלוהים, ולכן עונש מוות חל על הרוצח בכוונה, לאחר עדות. הפסקה מסתיימת בחזרה על הציווי לנח ובניו לפרו ורבו ולמלא את הארץ.