Episode Details

'רמב"ם: שלושה פרקים- מקוות - פרק י"א, נזקי ממון - פרקים א', ב. שלושת הפרקים עוסקים בסיום הלכות מקוואות ויסודות דיני נזקי ממון. בפרק מקוואות יא מפרט הרמבם את דיני נטילת ידים מדרבנן, הדורשת כח נותן ושימוש ברביעית מים כשרים, ומדגיש את הצורך במים שניה להסרת המים הראשונים שנטמאו, כשהידים נטהרות ונטמאות עד הפרק. פרק זה נחתם בעקרון יסוד: דיני הטומאה והטהרה הם גזרת הכתוב (חוקים), ורמז טמון בהם לטהרת הנפש ממחשבות רעות באמצעות כוונת הלב ו"מי הדעת". בפרקי נזקי ממון א-ב נקבע כי בעל הממון חייב בנזק שהזיקו בהמותיו. החיוב משתנה לפי דרך ההיזק וההתנהגות: על נזק שנעשה כדרכו של בעל חיים (כגון אכילה - שן, או שבירה בהלוך - רגל), הנקרא מועד, משלם הבעלים נזק שלם מנכסיו; על נזק שנעשה בשנוי (כגון נגיחה - קרן), הנקרא תם, משלם חצי נזק מגוף המזיק. כלל זה תקף בעיקר ברשות הניזק, שכן ברשות הרבים הבעלים פטור מנזקי שן ורגל. יוצא מן הכלל הוא נזק צרורות (אבנים קטנות המתזות מההלוך) המשתלם חצי נזק גם ברשות הניזק, והתשלום נחשב קנס להבדיל מתשלום נזק שלם שהוא ממון.