Episode Details
Back to Episodes
רמב"ם: שלושה פרקים שגגות - פרק ט'- י"א
Description
רמב"ם: שלושה פרקים שגגות - פרק ט'- י"א
בפרק זה דן הרמב"ם בחמישה סוגי עבירות המחייבים קרבן אשם וודאי, גם אם נעשו בשגגה: על שִפְחָה חרופה, על הגזל, על המעילה, על טומאת נזיר ועל הצרעת.
שִפְחָה חרופה - אם בא אדם על שפחה חרופה, בין בזדון ובין בשגגה, הוא מביא אשם. אם הוא לא ידע שהיא חייבת מלקות - פטור. אם בא על אותה שפחה פעמים רבות, מביא אשם אחד בלבד שמכסה את כל המקרים.
גזל - מי שיש בידו ממון שלא כדין, בין בזדון או בשגגה, מביא אשם על חטאו. הכפרה אינה מתקיימת עד שישיב את הממון לבעליו.
מעילה - מי שנהנה מחלק מקדש בשגגה מחזיר מה שנהנה ומוסיף חומש ומקריב אשם. גם כאן חומש אינו מונע את הכפרה במלואה.
מזון ואכילה משותפת - אם אדם אוכל מזון מעורב, חלקו חֻלין וחלקו קדש, החיוב בקרבן מחולק לפי מה שידוע לו.
בסיום, מצוין שמי שחטאו אשם ודאי - חייב לדעת תחילה את חטאו; אם אינו יודע, הקרבן אינו עולה לו.
פרק זה עוסק בקרבנות האש והירידה, בעיקר של נשים ומצורעים, וכן בשבועות ובטומאת מקדש:
קרבן היולדת - אם עשירה, מביאה כבש לעולה ובנוסף יונה או תור לחטאת. אם ענייה, מביאה שני תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת.
מצורע- כאשר מטהר את עצמו מביא שלוש בהמות: שני כבשים (אחד עולה ואחד אשם) וכבשה לחטאת. אם עני, שני תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת, וכבש לאשם.
שבועות ושבועת ביטוי לשקר - כמו קרבן חטאת, מביא כבש או שעירה; אם אין ידה משגת - שני תורים או שני בני יונה.
טומאת מקדש וטומאת קדשיו- הקרבן מביא על פי סוג החטא, גם אם בא בשגגה.
הרמב"ם מפרט גם כיצד הקרבנות מבוצעים על ידי אחרים - על ידי הבעל, הבן, הבת או עבד/שפחה - והכל לפי מצב העושר, וכל האמור בנוגע לאש וירידה שווה לכל האנשים.
המשך פרק י' עוסק בפרטי חלות הקרבנות במצבי חוסר כפרה או חוסר משאבים, ומפרט את דרך חישוב הקרבנות הרבים והאחדים לפי המקרה.
קרבן עולה ויורד שווה לכל אדם, בין אם הוא מלך, כהן, או אדם פרטי.
הקרבן תלוי בידיעת האדם את חטאו; אם הוא בספק אם חטא - פטור.
דוגמאות נוספות כוללות שילוב של חלב וקודש, אכילת חלק מהקדש וחלק מהחול - החיוב בקרבן מתבצע לפי סדר ודעת הרמב"ם.
הפרק מסכם את הכלל: מי שחייב אשם ודאי - אם אינו יודע תחילה את חטאו, הקרבן אינו עולה לו; מי שבא בשגגה על מעילה, על שבועות או על טומאת מקדש - החיוב קרבן משתנה לפי מידת ידיעתו וכושר הביצוע.