Episode Details

היום, יום שלישי, י’ בניסן ה’תשפ”ה (8 באפריל 2025), לומדים ב”תניא” את אמצע פרק ל”ט. בפרק זה, מוסבר שהאבות הקדושים היו בבחינת “מרכבה” לקב”ה, כלומר, כל חייהם היו בהתבטלות מוחלטת לרצון ה’. הם קיימו תורה ומצוות באופן שיצר התבטלות עליונה ביותר על עצמם ועל כל ענייניהם כלפי הקב”ה. 

עוד נלמד בפרק זה על העיקרון ש”שכר מצווה – מצווה”, כלומר, השכר על קיום המצוות הוא הגילוי האלוקי הנובע מהמצווה עצמה, ולא דבר נפרד ממנה. השכר בעולם הבא הוא ההתגלות של האור האלוקי שהמצווה מביאה, ובהתאם לכך ניתן להבין את מהות ומדרגת המצווה. 

בנוסף, הפרק מדגיש את חשיבות העבודה הרוחנית עם יראה ואהבה גלויים בלב, הנמשכים מהבנה והתבוננות בגדולת ה’. עבודה כזו מביאה את המצוות למדרגה גבוהה יותר בעולמות העליונים. לעומת זאת, קיום מצוות ללא התעוררות רגשית של יראה ואהבה, אפילו אם הן קיימות במוח בלבד ולא בלב, משאירות את המצוות במדרגה נמוכה יותר.  

לסיכום, הפרק מלמד אותנו על חשיבות הכוונה והרגש בקיום המצוות, וכיצד הם משפיעים על מדרגת השכר והקשר שלנו עם הקב”ה.