Episode Details
Back to Episodes
תניא, ח' תמוז, שנה פשוטה
Description
שיעור התניא היומי ליום שישי, ח׳ תמוז ה׳תשפ״ה (4 ביולי 2025)
עוסק בסיום פרק א' של אגרת התשובה בספר "אגרת התשובה" של אדמו"ר הזקן.
בפרק זה מבהיר אדמו"ר הזקן כי מצוות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד- כלומר, קבלת החלטה פנימית גמורה לא לשוב עוד לעבירה, בין אם היא מצוות עשה ובין אם לא תעשה. זוהי המשמעות האמיתית של "תשובה"- לשוב אל ה' בכל הלב והנפש ולקיים את מצוותיו, כפי שמופיע בפסוקים: "שובה ישראל עד ה' אלקיך", "ושבת עד ה' אלקיך", ועוד.
בניגוד למה שרבים חושבים, תעניות אינן חלק ממצוות התשובה עצמה, ואינן מוזכרות לא אצל הרמב"ם ולא אצל הסמ"ג, אפילו לא בעבירות החמורות ביותר כמו כריתות ומיתות בית דין. גמר הכפרה בעבירות כאלה נעשה באמצעות ייסורים שמביא הקב"ה לאדם - ודווקא כאשר שב אל ה' מאהבה. אז, "כמים הפנים אל הפנים" – אהבת האדם כלפי ה' מעוררת אהבת ה' כלפיו, והוא מזכך את נשמתו בייסורים של אהבה.
אמנם, יש מקום לתעניות לפי ספרי מוסר, לא כתשובה- אלא כדרך להימנע מייסורים שמלמעלה, או כזירוז לכפרה, בעיקר כששבים מתוך יראה ולא מתוך אהבה.
כמו כן, הווידוי -בו האדם מבטא את חטאו בפיו -הוא כן חלק מהותי בתשובה, כיוון ש"עקימת שפתיו הוי מעשה", וזה מה שמבטל את "גוף" העבירה. הצער שבלב מבטל את "נשמת" העבירה, כלומר את הרצון והתשוקה אל החטא.