Episode Details
Back to Episodes
תניא, י"א תמוז, שנה פשוטה
Description
שיעור התניא היומי ליום י״א תמוז ה'תשפ"ה (7 ביולי 2025)
עוסק באמצע פרק ג' של אגרת התשובה בספר התניא.
בקטע זה מדגיש אדמו"ר הזקן את ההבחנה בין זמני חז"ל לבין דורנו בעניין התעניות. בדורות הקדמונים, כשהאנשים היו חזקים ובריאים, יכלו להרבות בתעניות גם לשם כפרה, כפי שלימד הארי ז"ל. אולם בדורות חלשים יותר - כמו שלנו- ריבוי תעניות עלול להזיק לבריאות, ולכן אסור להרבות בהן, אפילו על חטאים חמורים, אלא אם כן בטוח שהן לא יזיקו.
יתר על כן, מי שגופו חלש ומתענה למרות זאת- נקרא חוטא, אפילו אם הצום בא לשם כפרה. ובפרט אם הוא אדם הלומד תורה - הרי הצום מחליש את כוחו וגורם גם לביטול תורה, ועל כך נענש בכפליים.
ולכן, מהי התקנה? לתת צדקה במקומן של התעניות- כתחליף רוחני שיביא ל"ונרצה לו". לדוגמה, העריך המגן אברהם את הסכום שיש לתת עבור כל יום של תענית, וכותב שהעשיר ייתן יותר לפי יכולתו.