Episode Details
Back to Episodes
תניא, ד' אלול, שנה פשוטה
Description
שיעור התניא ליום חמישי, ד' אלול ה׳תשפ״ה (28 באוגוסט 2025) -אגרת הקודש, אמצע אגרת י' :
רבנו הזקן מבאר שהעיקר בתשובה הוא חרטה מעומק הלב, ומכוח זה מתעורר אור עליון נעלה יותר מהשתלשלות העולמות, שיש בכוחו לתקן את כל הפגמים בתורה ובמצוות. אבל כדי שאור זה יאיר גם בעולמות עליונים ותחתונים, נדרשת "אתערותא דלתתא" - התעוררות מעשית דווקא, והיא באה לידי ביטוי בעיקר במעשה הצדקה והחסד בלי גבול ומידה.
משמעות "חסד" היא רחמים על מי שבבחינת דלות מוחלטת, כמו אביון שאין לו משלו כלום. כאשר האדם נותן לו בלי גבול, הוא מעורר מידה דומה מלמעלה - שהקב"ה משפיע "רב חסד" אין-סופי בעולמות, שגם הם מצד עצמם "כלא חשיבי" ואין להם קיום משל עצמם.
ההבדל בין קרבן לבין צדקה: קרבן מוגבל בשיעור, ולכן ממשיך רק בחינת "חסד עולם". צדקה בלי גבול, לעומת זאת, ממשיכה בחינת "רב חסד" שאין לו גבול. לכן נאמר: "עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח".
אמנם אמרו חז"ל: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", אך זה שייך למי שאינו זקוק לכפרה או שכבר תיקן עוונותיו. אבל מי שנפשו עדיין פגומה וזקוקה לרפואה - בוודאי שצריך ליתן גם יותר, שהרי "וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו".
רבנו הזקן יסביר בהמשך את הפסוק: "חסדי ה' כי לא תמנו", שמדבר על חסדים בלי גבול - כמשל לצדקה בלי גבול המתקנת את הנפש.