Episode Details
Back to Episodes
תניא, ט' אלול, שנה פשוטה
Description
שיעור התניא
אגרת הקודש, אמצע אגרת י"ב.
בקטע זה מסביר אדמו"ר הזקן את כוח הצדקה וההשפעה מלמטה לעורר המשכה מלמעלה.
כאשר יהודי נותן צדקה, לא רק שהוא מחזיק את העני בחיים, אלא עליו לתת מתוך חן, חסד ורחמים, באופן שמעודד ומרומם את רוח העני. התעוררות זו מלמטה גורמת להתעוררות מלמעלה - גילוי אור אין סוף ברוך הוא, שעושה שלום בין המדות העליונות, ממתק את הגבורות בחסדים וממשיך שפע אלוקי.
רבנו הזקן מסביר שיש שני אופנים לברר את הטוב מהרע שבנפש הבהמית:
א. מלמטה למעלה - על ידי עבודת המדות של הנפש האלוקית כנגד מדות הנפש הבהמית. למשל: אהבת ה' מבררת את מדת התאווה, יראת ה' מבררת את היראה הזרה.
ב. מלמעלה למטה - על ידי המשכת אור אלוקי, כמו בלימוד תורה לשמה או במעשה הצדקה, שהאור האלוקי מברר את המדות של הנפש הבהמית.
הבירור הכללי של טוב מהרע יושלם לעתיד לבוא, כשיתגלה אור ה' בעולם - "ונגלה כבוד ה'… כי מלאה הארץ דעה את ה'". אז יתברר הטוב מהרע, והרוח הטמאה תוסר מן הארץ. אך בכל יום, בשעת תפילה או לימוד תורה לשמה, זוכה כל יהודי למעין אותו בירור - הטוב שבו מתברר ומתעלה מהרע.
חז"ל אמרו על רבי אלעזר שהיה נותן פרוטה לעני לפני תפילתו, שנאמר "אני בצדק אחזה פניך". הצדקה היא הכנה לגילוי פני ה' בתפילה, כאשר יהודי מתבונן בגדולת ה' ומוליד מתוכה יראה ואהבה שכליים. בכך נעשה ברור פנימי - כמו מצרף שמפריד את הסיגים מן הכסף והזהב, כך התפילה מבררת את הטוב שבאדם ומפרידה אותו מן הרע.