Episode Details
Back to Episodes
תניא, י"א אלול, שנה פשוטה
Description
שיעור התניא עוסק בסיום אגרת י״ב בספר אגרת הקודש
בקטע זה מבאר אדמו״ר הזקן את גודל מעלת הצדקה:
גם כאשר הצדקה נקראת "מעשה", היא פועלת למעלה "אתערותא דלעילא" - גילוי אור אין־סוף והשפעה עצומה, עד כדי עשיית שלום בין כוחות החסד והגבורה במרום.
בעולם הזה עדיין לא נראה בשלמות בירור הטוב מן הרע עד "עת קץ", אך באדם - שהוא "עולם קטן" - התפילה נקראת "שלום", כי בה נעשה בירור זה באופן זמני.
יתרון מיוחד יש ל"עבודת הצדקה", כאשר האדם נותן מעבר לטבעו ומתייגע לתת יותר ממה שרגיל. בזה הוא מכניע את יצרו ורצונו הגשמי מפני רצון ה׳, וממילא מתעלה כבוד ה׳ בכל העולמות.
זוהי בחינת "יתרון האור מן החושך": דווקא כאשר מהפכים את החושך לאור - האור מתגלה ביתר עוז.
לכן, על ידי "עבודת הצדקה" אין הרע מתעורר בקלות מאליו, אלא רק אם האדם עצמו נותן לו מקום.
זהו שנאמר "השקט ובטח עד עולם": בדומה לשמרי היין שנפרדים ונופלים למטה, כך גם ה"רע" שבנפש הולך ונפרד ונופל ממדרגת האדם, עד שמושלך לשורשו - "ותשליך במצולות ים כל חטאתם".