Episode Details
Back to Episodes
תניא, כ"ג אלול, שנה פשוטה
Description
שיעור התניא ליום שלישי כ״ג אלול ה׳תשפ״ה (16 בספטמבר 2025)
עוסק בסיום אגרת הקודש, אגרת ט"ז בספר התניא.
בקטע זה אדמו"ר הזקן מלמד על גודל מצוות הצדקה ועל הצורך לנהוג לפנים משורת הדין. גם כאשר לפי ההלכה אין חובה מוחלטת לתת, על האדם לדחוק את עצמו ולחלוק עם הזולת, משום שצרכי הזולת קודמים לצרכים האישיים -ובוודאי לעודפי מותרות. מי שמסתפק במילוי חובתו המינימלית בלבד עלול להגיע חלילה למצב שבו יזדקק בעצמו לצדקה, כיון שמידה כנגד מידה פועלת גם ברוחניות.
הנתינה לצדקה אינה רק תיקון לעתיד אלא גם כפרת עוונות על העבר, שהרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". הצדקה היא ממש כתרופה לגוף ולנפש, ואין להגביל את הסכום הניתן בה כשם שאין מגבילים בהוצאות על רפואת הגוף.
בסיום מבהיר אדמו"ר הזקן שצדקה איננה נתינה רגילה -אלא הלוואה לה', שעליה מובטח "וגמלו ישלם לו" לא רק לעולם הבא אלא גם בעולם הזה, מפני שהיא לטובת הבריות. יתרה מזו - כאשר אחרים מצטרפים לעניין של מצווה והוא אינו מצטרף, הרי זה "חסרון לא יוכל להימנות".