Episode Details

שיחה שניתנה בריטריט סוף שבוע של יום הזכרון-עצמאות, 2018

והנה תמלול כל השיחה באדיבותה ובעזרתה הרבה של עירית מזור

זיכרון, עצמאות והשפה הסודית של העולם

אני רוצה להזמין אותנו לכמה רגעים של שאיפה נשיפה והרפיה ממש בסדר הזה.
עכשיו בואו נראה אם אפשר, מי שרוצה, לאט לאט לפקוח את העיניים ולהמשיך לשמור על אותו קצב, על אותו מקצב, שאיפה נשיפה, הרפיה. לא משנה איפה אנחנו, מה אנחנו חושבים או לא חושבים, מה אנחנו מדמיינים שאמור לקרות, אפילו רק זה, זה כבר עצום, כבר ענק. אז ערב טוב לכולם. הנושא של השיחה הערב: זיכרון, עצמאות והשפה הסודית של העולם. שמעתם את הזיקוקים קודם? זה לא היה יריות, מי שתהה, וכל היום היה את מה שנקרא יום הזיכרון. יש לו הרבה רבדים אצל הרבה מאיתנו ובטח בלי לדעת ובלי להכיר את רובכם אני מנחשת  שלחלק מכם יש קשר מאוד הדוק ואולי לא פשוט בכלל, אולי אפילו כואב עם היום הזה ועם מה שהוא מסמל, עם זכרונות או חוויות חיים שלכם או של אנשים שיקרים לכם מאוד ככה מועצמות דווקא היום. זה שם מעניין יום הזיכרון, אפילו יש צפירה בשבילו כדי  להזכר במשהו בבוקר ויום שלם אנחנו מתבקשים או מוזמנים ומוזמנות לזכור ובסוף היום הזה כאילו נראה קצת באופן שרירותי באיזשהו מקום, מי שר הטקס שהחליט על זה? פתאום זהו, זכרנו עד עכשיו, עכשיו זיקוקים, עכשיו עצמאות. בשביל חלק מהאנשים זה מעבר מאוד לא קל, מאוד לא קל, במיוחד אם זה פגש אותנו במקום כואב. אבל אני רוצה לדבר על המושגים האלה בצורה קצת אחרת ובאופן שהם מאוד קשורים ומאוד רלוונטים למה שאנחנו עושים כאן ביחד. המילה זיכרון היא מילת מפתח בתירגול ובלימוד הזה של ויפאסנה, אינסייט, או של מיינדפולנס. התרגום של המילה מיינדפולנס הוא תרגום קצת משונה לאנגלית של מילה בשפה עתיקה סנסקריט או פאלי שהיא שפה-אחות לסנסקריט שהשורש שלה הוא בעצם להיזכר, זיכרון, זאת אומרת מיינדפולנס, היום זה מטבע לשון כזה מאוד מאוד שכיחה, נולדה מהמילה הזאת, מהשורש הזה של להיזכר, של זיכרון. ובעצם מה זה אומר להיזכר? למה אנחנו צריכים להיזכר? או במה אנחנו צריכים להיזכר? והרבה פעמים, גם באנגלית המילה remember זה כמו לאגד את עצמנו, לאגד משהו בתוכנו שהתפרק שהתפזר, כמו גולות שהתפזרו בחדר וכל אחת הגיעה לזוית אחרת, לפינה אחרת מתחת לספה או בפינת הסלון או איפשהו בכיס של האח הקטן שלנו, משהו התפזר לנו. במסורת הסופית מדברים על זיכר, אותו הרעיון בדיוק, ה'להיזכר' במשהו. מה זה הדבר הזה ששכחנו? אז מה זה הדבר הזה שנגלה לנו? לפעמים, הרבה יותר פעמים ממה שאנחנו חושבים, במשך היום, פתאום נגלה לנו, פתאום מתאפשר לנו, איך זה קורה? יש לזה קשר מאוד הדוק למילה עצמאות, למושג עצמאות. ואולי נגיע בסוף לשפה הסודית של העולם, נראה.

בעיר אחת בשם סוקותאי בתאילנד עמד הרבה הרבה שנים פסל ענקי מחימר, (הסיפור שאני מספרת מופיע באחד הספרים של ג'ק קורנפילד, הוא נקרא "הלב הנבון"  אולי חלק מכם אני יודעת שמכירים אותו היטב) הפסל הזה שכן במנזר והנזירים טיפלו בו ככה כמו שמטפלים בפסל מחימר, לא יודעת מה זה אומר לטפל בפסל אבל בואו נגיד שעסקו בתחזוקה שוטפת. יום אחד היה מזג אוויר חם במיוחד והפסל נסדק קצת והיה סדק אחד מאוד גדול במיוחד. תחשבו על פסל מאוד מאוד גדול. אחד הנזירים שהיה סקרן מאוד, לקח פנס, טיפס על הפסל, והציץ פנימה. לעיניו הבזיק ברק של זהב טהור. מה מסתבר? סיפור אמיתי, שבתוך הפסל הזה שהיה מאוד תמים למראה ולא שום דבר מיוחד חוץ מהגודל שלו, סתם פסל מחימר, שכן פסל של בודהה מזהב אמיתי, פסל מוזהב שכמובן הערך שלו היה עצום והוא כוסה בשכבות של חימר ובוץ כנראה כדי להגן עליו מפלישות, מביזות, פשוט כדי להגן עליו. וכמובן אחרי שהוא נחשף ככה באופן הזה אז התחילו לעלות אליו לרגל והוא הפך להיות אחד המונומנטים המרכזיים בתאילנד. הסיפור הזה הוא מאוד סימבולי, יש לו כמה רבדים, מעבר לזה שהוא סיפור אמיתי וזה די מדהים לחשוב על זה זה באמת ככה, אני רוצה להסתכל עליו גם מהזוית הזאת האמיתית וגם מהזווית הסימבולית. מאוד בקלות אנחנו יכולים להתבלבל ולחשוב שאנחנו עשויים מחומרים נורא פשוטים, נורא אפילו יומיומיים, אפילו אולי בשיפוטיות שלנו לא שווים, משהו אפרורי כזה. אנחנו מכירים את עצמינו דרך אינטראקציות עם העולם עם אנשים אחרים, דרך התפקידים שלנו, דרך המחשבות שלנו השיפוטים שלנו, ההשלכות שלנו, דרך מה שאנחנו קוראים לו בטעות החיים שלנו, בחירות שעשינו בחיים. אנחנו מציירים לעצמינו ציור וסיפור  ובונים פסל בעצם של מי שנדמה לנו שאנחנו וכל אותו הזמן משהו אחר לגמרי קורה שם בעצם. כל אותו הזמן י