Episode Details

נלמד את ארבע האמיתות שהציג בודהא לאחר שהתעורר, אמיתות שבאפשרותן לשחרר כל אדם מהסבל שבחיים. נכיר את הדרך שעשו ארבע אמיתות אלה כתורה שבעל פה במשך 400 שנים, ומכך נבין שהבודהיזם שהתפתח איננו זרם אחיד, אלא מגוון של פרשנויות ואורחות חיים. דוגמה לכך היא זרם המהאיינה - נלמד את הביקורת שהציג ביחס למושגי הבודהיזם.

עם פרופסור יעקב רז

פרק 2

ג.מ: סיימנו את הפרק הראשון ברגע ההתעוררות של בודהה, הרגע שהעניק לו את שמו. נמשיך ללמוד כיצד התגלגלו רעיונותיו והשתלבו ברעיונות סיניים עתיקים. פרופ' אמריטוס יעקב רז, מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, חוקר ומרצה בנושאי זן בוהיזם ותרבות יפן, ומנחה קבוצות מדיטציה, יספר לי, גיל מרקוביץ' על האופן שבו לימד בודהה את תורתו וכיצד זו פגשה את הדאואיזם הסיני. שלום יעקב

י.ר: שלום

ג.מ: אנחנו ממשיכים את המסע, ועצרנו ברגע חשוב ביותר. שזה הרגע שבו בודהה גם מתעורר וגם מחליט שהוא צריך להעביר הלאה את הרעיונות הללו, לעזור לאחרים להתעורר. 

י.ר: קודם כל באיזו היסחפות היסטורית אני רוצה להגיד שזה כמו בשביל אסיה, זה כמו מעמד הר סיני, או כמו הדרשה על ההר של ישו. כלומר, הרגע הזה הוא רגע- היסטורי- מיתולוגי- רוחני, כשהוא לטענתו הבין משהו. השאלה היא כמובן מה הוא הבין, והוא נשא בפני התלמידים באותו מעמד שסיימנו בו בפגישה הקודמת, נשא בפניהם איזשהו, דבר שנקרא הדרשה על הנעת גלגל החוכמה, כך קוראים לזה. והוא פותח את הדרשה הזו בזה שהוא ראה את שני העולמות האלה והיה בהם, כלומר העולם, אני מזכיר מהפגישה הקודמת, העולם שבו יש איזושהי אשליה של נצח וקיום ואושר והבטחת קריירה, נקרא לזה ככה, והעולם ההפוך שבו סגפנות ושלילה, ניהיליזם נקרא לזה ככה. הוא מתחיל את הנאום שלו, את הדרשה שלו לפי המסורת, בזה שהיה בשני העולמות האלה וראה ששניהם חסרי תוחלת ולא מביאים לקץ הסבל. שניהם מחוללים סבל. אם נגיד את זה במונחים פסיכולוגיים מודרניים, חיים של שאיפה לנצחיות ולקביעות בלתי פוסקת וחיים של שלילה בלתי פוסקת, חיים של נצחיות וחיים של אין, בא' במובן שהם לא מתקיימים, ריקניים, הם שניהם מחוללי סבל והוא אמר מצאתי לעצמי את דרך האמצע. דרך האמצע היא הדרך שבה הבן אדם לא הולך אל הקיצוניויות האלה, כלומר שאיפה לאיון מוחלט או שאיפה להנצחה מוחלטת, אלא רואה את החיים באיזושהי צורה אחרת, שעוד מעט אנסה להסביר אותה, ואז הוא מביא להם את מה שנקרא ארבע האמיתות של האצילים.

ג.מ: רגע לפני שנפרט את ארבע האמיתות, אני מנסה לצייר לי את זה בראש. מדובר בציר עם שני קצוות והוא היה בשני הקצוות, בכל אחד מהם, או שזה מעין יותר הגליאני, ספירלה כזו שמתחילה בתזה, אנטיתזה, ובסופו של דבר מגיעה לסינתזה?

י.ר: זה לא ככה ולא ככה. במובן הזה הוא מנסה כמובן להגיד באיזושהי צורה שהיא טיפה דיכוטומית שיש את העולם הזה שיש בו שאיפה לנצחיות וקביעות, והעולם שיש בו שאיפה לאיון מוחלט ששולל את החיים האלה, ויש את העולם השני שמחייב את החיים האלה בצורה של כמיהה מאוד גדולה שיישארו כמות שהם, כולל הפחדים דרך אגב, אבל וודאי שהדברים הנעימים. הוא אומר, הדברים האלה שעברתי דרך שניהם, הם לא בדיוק דיאלקטיקה הגליאנית, הם המקומות שאליהם מועד בן אדם ליפול. הדוגמאות הן ביוגרפיות, הייתי בן מלך והייתי סגפן. הם כאילו שני ניגודים מאוד גדולים, אחד זה לא רק בעל בית, בעל ממלכה, ואחד זה חסר בית. אלה מקומות שהם הדגמה מטאפורית קיצונית מאוד לקצוות שאליהם אנחנו עלולים ליפול ואכן אנחנו נופלים אליהם. מהנטיה הדיכאונית השוללת, או המיואשת, או גרוע ממנה - הפילוספית שאומרת אין כלום. ואז באה איזו סטירה ונותנת לנו את הידיעה שיש משהו, או משהו בחיים, וגם היפוכה שהמשאלה או העיוורון שמה שישנו יישאר. ודרך האמצע היא לא פשרה מתמטית. חשוב לי  מאוד לציין את זה. היא משהו שתיכף אני אסביר אותו, אבל משהו של קיום, נקרא לו קיום קשוב, לאקולוגיה של ההתהוות שאני אקרא לה עוד מעט התהוות גומלין. כשאמרתי בפגישה הקודמת שהוא נגע באדמה ואמר "האדמה עדה לי", יש משהו מאוד חזק, נשמע מעט מודרניסטי אבל מאוד חזק בזה שהוא לא לבד בעניין הזה. הוא מתהווה מתוך משהו שהוא קשוב לו והוא קשוב אליו, ואז הוא אומר את ארבע האמיתות. שוב, יש לשער שארבע האמיתות האלה נוסחו הרבה יותר מאוחר, אולי אפילו אחרי מותו

ג.מ: אה!

י.ר: אולי. שוב, הערה היסטורית קטנה, פחות חשובה אבל חשובה. הכתבים הבודהיסטיים הראשונים בכתב מופיעים במאה הראשונה לפני הספירה בסרי-לנקה. כלומר, איזושהי, תארי לך ועידה של כמרים נוצרים וכו', וזו מין ועידה גלובלית, גלובלי זה הודו וסרי