Episode Details
Back to Episodesכשלון הקהל שהוא התליין של פרצות אבטחה לפי מידת הנעליים שלכם – 029
Description
00:42 יש מה לעשות עם כל "פרצות האבטחה"? זה תחת אייטמים שהמילה לא היא היחידה בהם. מדי כמה חודשים מתגלת איזו פירצה בליבה של הליבה של הלינוקס שתכלס אומרת שאפשר לפרוץ לנו לסמארטפון. לפעמים זה מצריך שיפת חו רשת מזויפת, לפעמים זה מצריך לשלוח לך פישינג, לפעמים זה מצריך להתחזות לאפליקציה. או לשלוח סמס בשם חבר ולשכנע אותך להוריד משהו. לפעמים זה סתם פשוט פותח את הסמארטפון לכל אחד.
יש מה לעשות נגד זה? לא! אין. אפשר לחכות שיצרן סלולר שלך יעדכן את הגירסה ולקוות לטוב (ואז צריך לחכות לגוגל גם, ולפעמים ליבואן שמתרגם את מערכת ההפעלה לעברית). אפשר להיזהר באופן כללי מדברים חשודים (כמו הודעות שאומרות היי ראיתי אותך במסיבה, הנה וידאו בלינק לא חשוד בכלל ל short.short/54543?344, או "היי תוריד את האפקליציה הזאת ששלחתי לך בסמס, כי זה הגיוני לתקשר ככה!"). אפשר לנסות לסמוך על סטטיסטיקה, שמי ירצה לפרוץ דווקא אלינו. סתם. זה לא ככה. אם ירצו לפרוץ דווקא אלינו ויתאמצו מספיק, כנראה יצליחו. אם פורצים אלינו אקראית, זה כי מנסים את כולם, ואנחנו עולה בגורל כבעלי סמארטפון חלש באבטחה.
06:14 לפעמים פרויקטים במימון קהל נכשלים. זה קרה לזאנו – מיקרו-רחפן שיודע לחמוק ממכשולים, לצלם סלפי, ולעקוב אחרי המפעיל שלו. כל זה במחיר מציאה של מאה וקצת לירות שטרלינג. זה שכנע יותר מ-12,000 תומכים בקיקסטרטר, והפך לפרויקט הגיוס הכי גדול באירופה עם 2,335,119 לירות שטרלינג. אלא שאז כל הכסף הלך לפח הזבל, החברה פשטה רגל והלקוחות לא קיבלו כלום. למעט 600 לקוחות שקיבלו את המוצר בהזמנה מוקדמת שנפתחה אחרי סיום הגיוס.
רגע. נסביר. הכסף לא הלך ממש לפח הזבל, הוא פשוט נוצל בניהול לא טוב. חלקו נזרק למשל על להבים שלא התאימו לגירסה הסופית של המוצר, כי הספק – היצרן של הרוטורים – לא היה מוכן לקבל אותם חזרה רק בגלל שהחברה שייצרה את המסוק החליטה לשנות את העיצוב (וכנראה בצדק מבחינתו. מה הוא אמור לעשות עם הזמנה מותאמת ספציפית? להתיך?). היו בעיות בסוללה וגדלים שונים נוסו ולא הביאו לרבע שעה של תעופה, היו בעיות בתוכנה שכיוונה את המטוס, היו כשלים בייצור ההמוני שנעשה מהר מדי וללא בדיקות. ההזמנה המוקדמת שנעשתה לאחר המימון, אבל הלקוחות קיבלו את המוצרים (שלא ממש עבדו) במקום אלא שהשתתפו במימון – ובכן זה קרה מכיוון שהחברה שייצרה את המסוק הייתה צריכה כסף דחוף. הכספים מההזמנה המוקדמת ישבו אצל פייאפל שלא שחררה אותם, עד שמוצרים נשלחו ללקוחות.
את שרשרת הכשלים הללו, שהמסקנה שלהם היא שכנראה לא הייתה פה מרמה, אלא שאיפות יתר שלא עמדו במציאות טכנולוגית, בטח שלא בדדליין של חודשים ספורים, אנחנו לומדים מכתבה באמת מרתקת אבל אחושילינג ארוכה (כ-16,000 מילה אם לא טעינו בקופי פייסט וספרית מילים), שמספר על התנהלות החברה, התנהלות התקשורת שהרעיפה פרסים למוצר (בלי שניסתה אותו), והתפקיד של קיקסטרטר בכל העניין שלקחה את העמלה שלה – אבל לא היא זו שתפצה את הלקוחות. את הכתבה פרסם מאט האריס כתב שנשכר על ידי קיקסטרט בעצמה למטרה הזאת, ולדבריו הם זכו לראות את הכתבה לפני הפרסום (ושליחה למממנים), אבל אסור היה לאנשי קיקסטרטר להתערב בתוכן.
מה אפשר ללמוד מהסיפור? לפעמים אפילו לגגל שם של חברה שמציעה מוצר יכול לתת קצת רקע עליה ועל היכולות שלה. בכל מקרה הדברים האלה הם סיכון הרבה יותר מאשר הזמנה מוקדמת מחברה יותר מבוססת. מצד שני – יש גם הצלחות.
16:45 טל פנחס רצתה להגיע למופע סטנדאפ במקום שנקרא פאב בירמינגהם, מכיוון שהגיעה מתל אביב ביקשה מבעל המוסד לשמור לה מקום מקדימה והסבירה שהיא כבדת שמיעה. הוא אמר שהוא יכול לשמור לה עד 22:15 ולא אחרי, כפי שהוא שומר לשאר הלקוחות. אמא שלה לקחה את השיחה ביניהם לפייסבוק ומפה לשם יש כבר יותר מאלף שיתופים מאנשים שתוקפים את בעל הפאב. שחר מתעצבן. אהוד חושב שבעל הפאב היה יכול להפגין נגישות למישהי כבדת שמיעה שצריכה ככל הנראה לשבת קרוב כדי לקרוא שפתיים, ולחרוג מהמנהג שלו לשמור את המקומות עד שעה
