Episode Details

לרלרת

אנחנו הסכת או פודקאסט?

לאהוד אין רגרסיה עם פייסבוק בלי האפליקציה

שבוע הדופלגנגר אהוד לג'ייסון מנזוקאס – למי שחר דומה? צ'נדלר?

מה הקטע עם אקורדים לשיר שנגמרים אחרי הבית הראשון? אם זה חוזר על עצמו, לא יכולתם להעתיק ולהדביק? איך אני אזכור?

אילון מאסק (שיותר נוח לקרוא לו אילן) הוא מיליארדר אקסצנטרי שכבר דיברנו עליו. השכיב סוללות באסוטרליה אחרי התערבות עם מילארדר אחר וזכה. כלומר זכה לא לעשות את העבודה בחינם.

בשבוע שעבר מאסק, תחת חברת הבורינג (משחק מילים על חפירות ושיעמום) שאמורה לחפור מנהרות, הוא הוציא להביור במחיר של 500 דולר. הוא אמר ״שלא תעזו לקנות את זה… אלא אם אתם אוהבים כיף״, וצילם את עצמו יורה אש מתוך אקדח שיש לו מיכל גז. בערך כמו ילד שיורה אש עם מצית וחומר דליק. וטכנולוגית, זו בערך הרמה שלו. הלהביור שהמית׳באסטרס בנו -הוא אשכרה להביור אמיתי (ופאקן מסוכן). אגב, לא הצלחתי למצוא דיווח של עיתונאי שניסה את הפרוטוטייפ בעצמו.

Don’t do this. Also, I want to be clear that a flamethrower is a super terrible idea. Definitely don’t buy one. Unless you like fun.

A post shared by Elon Musk (@elonmusk) on Jan 27, 2018 at 5:29pm PST

תוך שבוע המלאי של 20,000 יחידות אזל במכירות מוקדמות, ומאסק התלהב. בפוסטים האחרונים הוא כתב שרשויות מכס עושות בעיות אז הוא ממתג את זה מחדש כ״לא להביור״ ובכלל התיחס לכל בצחוקים ומתישהו צייץ את השיר (אני לא רוצה לשרוף את העולם). יוטיוברים שהתראינו לוויירד סיפרו שהם קנו אותו כי הוא, ובכן, מגניב, ואחד מהם יצלה מרשלמו פעם אחת ואז יתלה את הלהביור למזכרת.

מחוקקים כבר מתעצבנים שמוכרים באופן חופשי נשק. ואולי זה הפיצוח של העניין. מאסק התבטא בעבר בעד אמנה שתגביל פיתוח בינה מלאכותית בשביל שמכונות לא יקומו עלינו כמו בסרטי מדע בדיוני. יש מצב גדול שמאסק מטריל את כולנו. זה תעלול פרסומי נגד אחזקת נשק, או נגד בינה מלאכותית שתצא משליטה, שמראה כמה קל למכור לאנשים משהו מסוכן, וכמה טכנולוגיה מסוכנת בידיים הלא נכונות תעשה נזק.

אנחנו מתעצבנים שבשביל להחליף סוללה במכשיר – מה שפעם היה אפשר לעשות לבד – היום צריך ללכת למעבדה, או לפחות להסתבך עם 29 שלבים של פירוק מכשיר והרכבתו (מה שיכול גם לשבש אותו לחלוטין).

אז יש כל מיני מחוקקים סביב ארה"ב והעולם שמנסים לפתור את זה. אחת ההצעות היא בוושינגטון, שבאופן עקרוני ושטחי מציעה לאסור למכור מכשירים שקשה באופן בלתי סביר או בלתי אפשר לתקן בהם רכיב (למשל סוללה שמודבקת כך שעיקרה שלה בעצם פוגעת בה ומונעת אפשרות למחזר או מסכנת את מי שמוציא אותה). עכשיו אפשר להתעכב על מה זה קשה ובלתי אפשרי, אבל זה לא העניין. יש כמה חוקים כאלה.

הדיון פה הוא עקרוני יותר – והוא דיון עתיק של כמה רגולציה צריכה להתערב, והאם זה מונע קידמה. אם יכריחו את כל יצרניות הסמארטפונים לייצר מכשירים עמידים במיוחד, שהסוללה שלהם מחזיקה שבוע, שמתאימים לכל מטען שקניתם בראשית שנות ה-2000 (בשביל שלא תצטרכו לקנות מטען חדש) ושאי אפשר לגנוב את הפרטים שלכם – זה נשמע כמו הגנות צרכניות מצוינות – בפועל זה אומר "תייצרו רק נוקיה 3310 וכל מילימטר שתזוזו ממנו יפגע בצרכן".

קידמה עולה כסף ועלה בנוחות זמנית. החיבור החדש של האייפון גרם לכל המטענים הישנים, וכן מוצרים כמו רמקולים חיצוניים, להיות לא רלוונטיים. צריך להחליף את כולם או לקנות מתאמים בכסף רב. מצד שני, המטען החדש מהיר יותר, פחות שביר, ואפשר לחבר אותו בשני הכיוונים – זה נוח. אז האם המחוקק היה צריך לאסור על אפל לפתח מטען חדש