Episode Details

[בקשר למ"ש בשלישי דפ' צו "אם על תודה קרבנו וגו'" וכפרש"י "ואם על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורד הים הולכי מדברות וחבוש בבית האסורים וחולה שנתרפא, שהם צריכים להודות, שכתוב בהן יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויבחו זבחי תודה..":] במאמר ד"ה ברוך הגומל תרפ"ז מביא את הסדר בה"ד' חייבים להודות" כמ"ש הטור "ש"ד' חייבים להודות וסימנך "וכל ה'חיים' יודוך סלה"", והר"ת ב"חיי"ם" הוא: חולה, ים, יסורים, מדבר. [בפרישה מעיר שה'ח' צריך לרמוז על "חבוש", כי "בית האסורים" אינה קשורה עם יסורים דוקא, אבל הטור כותב שה'ח' רומז על "חולה"]. וי"ל שבסימן זה מרומזות כו"כ הלכות: 1) לא רק ד' אלו אלא כל אחד שהי' במצב בדוגמת "חיים" אלו ויצא חייב להודות - "וכל החיים". וכן פסק אדה"ז בשו"ע. 2) חייבים להודות רק מתי שיצאו לגמרי מהסכנה - יש את "כל החיים". 3) חייבים להודות רק כשהיו בסכנת חיים - "וכל החיים". ולכן "חבוש" חייב להודות רק כשהי' בסכנת חיים וכו'. וההוראה בנוגע מלחמת היצר ש"צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו": ע"י כל עבירה נעשה האדם נפרד ממקור החיים, "להמיתו", אף שאינו מרגיש זאת. ולכן כל "יודוך" הוא באופן של נצחי - "סלה".

משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ז